ע"פ
בית המשפט העליון
|
10319-03
26/07/2004
|
בפני השופט:
1. אדמונד לוי
2. מרים נאור
3. יהונתן עדיאל
|
| - נגד - |
התובע:
מוראד זועבי
עו"ד זכי כמאל
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד חובב ארצי
|
| פסק-דין |
השופט א' א' לוי:
על-פי גרסת המשיבה, בין המערער למתלונן, תושבי הכפר מסר, קיים סכסוך על רקע שירותו של המתלונן בצה"ל. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי בתאריך 16.12.01, בשעות הערב, בעת שהמתלונן ואחותו - אנתיסאר, הלכו לכיוון ביתה של אחותם, קרא המערער למתלונן "בדואי בוגד", ובהמשך הלם בפניו באמצעות מקל. המתלונן התמוטט, ומשהובהל לבית החולים אובחנו שברים בלסתו ובשיניו. סמוך לאחר האירוע, נקב המתלונן בשמו של המערער כמי שתקף אותו, וכאשר באו שוטרים כדי לעצור אותו, הזדהה בפניהם בשמו של אחיו - מוחמד. בגין כל אלה יוחסו למערער עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 329(1) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
המערער כפר במרביתן של העובדות אשר יוחסו לו, ואף טען כי בעת שהמתלונן הותקף, הוא שהה במקום אחר - בביתו, ובחברתם של בני משפחתו. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, שהעדיף על פניה את גרסתם של עדי המשיבה. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, ובית המשפט גזר לו 12 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.
הערעור שהונח בפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין כנגד גזר הדין. את נימוקי הערעור פרט בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד זכי כמאל, בהרחבה בכתב, והוסיף עליהם טיעון על-פה, אולם לאחר שנתנו את דעתנו לטיעון זה לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערב בפסק הדין.
נקדים ונאמר, כי מדובר בערעור שבעיקרו מופנה הוא כנגד ממצאים שבעובדה, אותם קבעה הערכאה הראשונה בהתבסס על התרשמותה ממהימנותם של העדים אשר הופיעו בפניה. בממצאים מסוג זה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, כך בדרך כלל, ומקל וחומר בערעור שבפנינו. הרשעת המערער התבססה על האמון שנתן בית המשפט בעדויותיהם של המתלונן ואחותו, ואלו נתמכו בעדותו של חוסאם, מי שהסיע את המתלונן לבית החולים, וכן שוטרים אשר שמעו את המתלונן נוקב בשמו של המערער כמי שתקף אותו, זמן קצר לאחר התקיפה. הסתירות והתמיהות עליהן הצביע בא-כוח המערער - לאו סתירות הן, ומכל מקום הן שוליות ואין בהן כדי להשפיע על ההרשעה. גם בהשגות המערער כנגד ההרשעה בעבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, לא מצאנו ממש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור כנגד הכרעת הדין.
להשקפתנו, זו התוצאה המתחייבת גם ביחס לערעור על העונש, וממסקנה זו לא שינינו גם לאחר שנתנו את דעתנו לגילו הצעיר של המערער, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות. כנגד כל אלה - עומדת חומרתה המופלגת של התקיפה והנזק שהיה כרוך בה למתלונן, ומנקודת השקפה זו לא רק שלא גילינו בעונש פן של חומרה, אלא אפשר שהוא אף נוטה לקולא.
הערעור נדחה.
לבקשת בא-כוח המערער, יתייצב שולחו לשאת בעונש, בבית המשפט המחוזי בנצרת, ביום 29.8.04, עד לשעה 11.00. הערבויות שהופקדו תשארנה על כנן עד להתייצבות המערער.
ניתן היום, ח' באב תשס"ד (26.7.2004).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב